מילה 1 - לוגותרפיה
או: מי חשב שהרעש האינסופי בראש שלנו גם יכול לרפא? בשבוע שעבר, בעקבות גל הפספורטים הזרים, הזכרנו את נושא העוגנים שיש לכל אחד ואת תופעת ה״שורשים הניידים״. כלומר היכולת של כל אחד לעשות קיבוע למציאות או להרגיש נטוע במקום, למשל בעזרת חפץ. ליפסטיק, עט, או ספר. העוגן שלי לשורשים ולמורשת הוא מגיל 16 ספרון של ויקטור פרנקל כתב את הספר ״האדם מחפש משמעות״. בשנת 1946, מייד בסיום השואה כשהשתחרר הנויורולג היהודי אוסטרי ממחונות הריכוז הוא התיישב לכתוב ספר שחציו עדות של שורד מחנה השמדה, וחציו פילוסופיה. וכך נולדה האסקולה השלישית לפסיכותרפיה שנקראת לוגותרפיה, שהיא אחות לשאר הפילוסופיות שכל המחברים שלה היו עם מנטור אחד משותף: פרוייד. ״לוגותרפיה״ פרושה איך בעזרת מילים וחשיבה האדם יכול לרפא את עצמו. לויקטור פרנקל נותרה משימה אחת לא גמורה בזמן השואה: היה לו ספר מדעי על מערכת העצבים שהוא כתב וטרם פורסם. הוא נשא איתו את כתב העת למחנות הריכוז וזה בער בו לפרסם את הספר. הוא שכנע את עצמו במחשבות, שיש לו בשביל מה לחיות, לשם פרסום הספר. וכשנגמרה המלחמה הוא הבין שמילים מרפאות קשורות להגשמה עתידית. ספר מומלץ לקריאה. ואני אזכיר כאן עוד ספר שואה, שנכתב על ידי הפסיכולוגית ד״ר אדית אגר בשם ״הבחירה״. בדומה לפרנקל גם היא אומרת שהבחירה במילים והסיפור הפנימי שתספרו לעצמכם בזמן ואחרי טראומה היא שתקבע את איכות חייכם עכשיו. ולכן מה אתם מספרים, זוהי בחירה. אדית כיום בת 95 והיא כתבה עת הספר רק בגיל 92. לזכור שלעולם לא מאוחר לכתוב ספר ולעולם לא מאוחר להשפיע על העולם. ביקרתי אותה בחודש האחרון, ועל זה בניוזלטר הבא.
מילה 2 -️ סטורטילנג
למה לספר סיפורים יכול לקחת אותך למקום אפל מאוד?
סטוריטלינג, אמנות העברת מסר באמצעות חושים כמו שמיעה או ראיה (דיבור, ספר כתוב, ציור, בלוג, פודקסט, בלט, אופרה), ממלאת תפקיד חיוני בשימור והעברת הידע, התרבות, והערכים האנושיים. סיפור אפקטיבי הוא בדרך כלל מובנה, עם התחלה אמצע וסוף, מעורר רגשות, ומאפשר לשומע הבנה ברורה. כיום יש שימוש רחב בסטוריטלינג בשיווק, לשם העברת מסר על מוצר שלך או מוניטין שלך שהוא ברור וממוקד מתוך כוונה לעניין אותך לקנות כדי לקבל פתרון לבעיה שיש לך. סטוריטלינג, כפי שראינו מד״ר ויקטור פרנקל, הוא לא רק מה שאנחנו מספרים לאחרים, הוא גם מה שאנחנו מספרים לעצמנו. במילים אחרות, מה שעובר בראש שלי. ביום שלישי פתחתי את הזום לשיעור בקורס של האקדמיה לביו-חדשנות, ובמקום 50 אנשים שמשתתפים בקורס, קיבלתי מסך שחור ריק. אף אחד לא בא. והייתי בשוק. האקדמיה שלנו היא מקום של לימוד מתוך בחירה אישית, של אנשים מכל היבשות, של אנשי ״גם וגם״ שרוצים להיות יותר מקצוענים, יותר חדשנים, ושיודעים שאפשר לפעול במקום טוב ולהשפיע. במילים אחרות, אלו סטודנטים שמאוד אוהבים ללמוד ואת התכנים שלנו. במשך 10 דקות, אל מול מסך שחור, רצו לי מחשבות בראש. סטוריטלינג אישי שכולל: אף אחד כבר לא רוצה את החומר שאני מלמדת, אבד הקלח על נושאי חדשנות, אולי אני הבעיה ואני משעממת. תוך כדי זה כבר פתחתי את האתר של האוניברסיטה האחרונה שבה עבדתי לראות אם יש משרות פנויות של דיקנים. והסטרסס עלה ועלה, אבל פתאום נפל האסימון. יומיים לפני כן, העבירו בארצות הברית לשעון קיץ. כלומר, הגעתי שעה מוקדם מדי לכל מקום בזום ברחבי העולם, ובשעה היעודה, עלו כל המשתתפים בקורס ולא ידעו את הסערה שחלפה לי בראש רק שעה קודם. במפגש עם חברות באותו אחר צהריים התגלה לי שוב שלכל אחד יש מנגינה שמטרידה בראש: אחת סיפרה למשל שבצעירותה הייתה מאורגנת מאוד והיום היא מתביישת כשמבקרים אותה כי הילדים לא מסודרים. אפילו אם יושבים רק בסלון היא בחרדה אולי מישהי תפתח מגירה באמבטיה ותגלה שהיא לא מסודרת. כל אחד מאיתנו הוא סטוריטלר. כל אחד הוא אמן של שיווק מסרים לעצמו. חלקם מקדמים אותו וחלקם מחבלים לו גם בחשיבה והרבה פעמים בתוצאות. אז כשהראש מתחיל ברעש האין סופי, לעצור לפעמים ולהציע לו אלטנטיבה אחרת: כמו למשל- אולי זה רק שעון הקיץ ה שיוזז הלילה בישראל.
מילה 3 - אתנחתא
או: יש גם חוקים ממש שטותיים אתנחתא היא סימן מעמי המקרא המסמן הפרדה בין חלקו הראשון של הפסוק לבין חלקו השני. אנחנו רגילים להפסקה קצרה מוזיקלית. עכשיו נדבר על אתנחתא משפטית, ברוח מה שקורה בישראל, אבל אחרת. היישר מבתי משפט בארה״ב, המקום עם החוקה כנראה הכי יציבה. לואיז בארון ממדינת מסצ'וסטס (בוסטון), תבעה השבוע את העיירה שלה לאחר שסירבה לאפשר לה להשתתף בפגישות פומביות. ולמה? לואיז בת ה 70, ידועה בהתנהגותה הפרועה והבלתי מנומסת שלה. כך למשל, בדיון בעירייה היא האשימה את חברי המועצה בבזבוז כספי משלם המיסים "כמו מלחים שיכורים". בית המשפט פסק לטובת לואיז כדי לא להפר את זכותם החוקתית של האזרחים לבקר את עובדי הציבור. חדשות נהדרות לתומכי חופש הביטוי במיוחד אלו הקרביים ששכיחים מאז הקורונה בפגישות ציבוריות בעיירות באמריקה. הפסיקה הזו הזכירה לי שיש כמה חוקים ממש מוזרים בארצות הברית: - במדינת פלורידה אסור לקיים סקס עם קיפוד, אסור להאכיל תנינים, אסור להלחם בדובים (מי בכלל מנסה?), הדלתות של בניינים חייבות להפתח החוצה, ואסור להרדם במספרה כשעושים לך פן. אגב, אם תשיר כשאתה בבגד ים ושיכור, תקבל קנס. - התגרשתם במדינת מסצ'וסטס? רצוי שתעברו לחיות בנפרד, או שתואשמו על פי החוק בניאוף, אסור להחזיק סוס בקומה השנייה של הבית שלכם, או להכחיש את אלוהים (עד שנת מאסר או 300 דולר קנס). וגם למסצוסטס יש חוק שקשור לשירה: אסור להפסיק לשיר את ההמנון הלאומי באמצע, או שיתכן ותקבלו קנס של 100 דולר. - השיא כנראה שמור לפלוריה: אין להפליץ בציבור (סליחה) אחרי השעה 6 בערב. עד אז זה חוקי. אלו כמה מהחוקים המוזרים שברובם אינם נאכפים, אבל קיימים בספרי החוקים של מדינות באמריקה. כאמור, אתנחתא קלה מקדחת בתי המשפט בישראל.
Comments