מילה 1 -️ תרבות
למה תרבות אוכלת שפה לארוחת בוקר? (מוקדש באהבה לחברתי מירה אנגריסט שמנהלת את לימודי העברית באוניברסיטת בוסטון).
פיטר דרוקר, האבא של ניהול ארגוני, אמר ש ״תרבות אירגונית אוכלת לארוחת בוקר כל אסטרטגיה״. ועשרות שנים הוכיחו שהוא צדק. אני מבקשת להרחיב את ההבנה הזו גם לנושא השפה. תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. בֵּן תַּרְבּוּת הוא כינוי לאדם תרבותי, משכיל, מנומס ואדיב . ההבנה שתרבות חשובה יותר מכל אסטרטגיה ואפילו יותר משפה, למדתי על עצמי בשנות עבודתי בסין. ואת זה הזכירה לי השבוע יונפאן, סטודנטית שלנו מסין שבאה לבקר אותנו בסיטאל. יונפאן לקחה את הקורס שלי ״מבנה החדשנות המדעית״ ושני ארועים שהיו איתה בקורס, שינו את ראיית העולם שלי. ארוע ראשון היה כשלימדתי בכיתה על פרדיגמות במדע. והזכרתי שאפילו לכל הורה יש תפיסה, פרדיגמה כלשהי. למשל כל ההורים רוצים שהילד יהיה מאושר ומחזקים אותו להצליח על ידי מתן מילות עידוד על שעורים או ציורים. יונפאן ביקשה לדבר איתי בשעות הקבלה, ואמרה לי שעצם המשפט שלי היה פרדיגמה! כי בסין לדוגמא לעודד ילד נחשב לאיסור רציני. הילד צריך להבין מגיל צעיר שעליו להשתפר ושמצפים ממנו ליותר, ואם מעודדים אותו, כך על פי התרבות הסינית, הוא ייחלש. בניגוד לתפיסה שלנו במערב. המקרה השני היה כשעניתי לשאלות של שעורי בית. הסטודנטים קראו מאמרים ופרקים מספרים לכל שיעור. וביקשתי מהסטודנטים לכתוב לי ערימה של שאלות, עליהן הייתי עונה במשך השיעור (כדי לעשות את החומר יותר מעניין, בחרתי תמיד בשאלות מסקרנות או בשאלות ״חכמות״). השאלות היו אנונימיות, ואחרי שעניתי, שאלתי של מי השאלה. וכך, באופן שאיננו מקרי, יצא שבשלושה שעורים רצוף עניתי בעיקר על שאלות שכתבה יונפאן (החכמה אם מותר לציין). ושוב, זכיתי לביקור בשעות הקבלה של יונפאן, שביקשה שאפסיק לענות על השאלות שלה. כששאלתי למה, כי זה הרי מחמאה שאני עונה על השאלות החכמות שלה, היא אמרה שבתרבות שלה צריך לתת צאנס לכולם. צריך לחיות בדרך האמצע, והיא מבקשת שלא לבלוט. את התפיסה הזו קיבלו הסינים מקונפוציאניזם. זוהי "דוקטרינת הממוצע" או "שביל הזהב" (בסינית, Zhong Yong 中庸). תורת הממוצע מדגישה את החשיבות של שמירה על איזון והרמוניה בכל היבטי החיים. מושג המלמד שאנשים צריכים להימנע מקיצוניות בהתנהגות, ברגש ובמחשבה, ובמקום זאת לשאוף למתינות ולשיווי משקל. לסיכום, ״תרבות אוכלת לארוחת בוקר כל שפה ודקדוק״. והרבה בזכות יונפאן הבנתי את המשפט הזה. איך יודעים מהי דרך האמצע? מסתכלים על התוצאה. למשל במשא ומתן, זוהי דרך שממקסמן את התוצאה הרצויה לכמה צדדיים (מה שקוראים באטנה). לא רק לאדם אחד. אם סיימת משא ומתן, גם עם הילדים, ורק לך יש חיוך על הפנים, זה אומר שאתה לא בדרך של שביל הזהב.
מילה 2 - פריימינג (תיחול)
או: מי ידע שסטיקר לרכב יהפוך לחברות בפקולטה לרפואה בהרווארד? בשנת 1971 זוג חוקרים מאוניברסיטת מישיגןMeyer, Schvaneveldt, פרסמו ניסוי שיהפוך לניסוי משמעותי ביותר בהבנת החשיבה האנושית. הם הראו שהצגת מילה אחת מאפשרת לזיהוי מהיר ומדוייק יותר של המילה הבאה אם היא קשורה (כמו רופא-אחות לעומת רופא-לחמניה). האפקט הזה שבו שתי תהליכים נפרדים (זיהוי המילה הראשונה: רופא), וקבלת החלטה על סמך המידע שאוחזר (האם המילה לחמניה קשורה) פועלים על ידי אסוציאציות סמנטיות רמז על כך שיש חשיבות למילה הראשונה שהיא בעצם בונה את הבמה שתאפש חיבור מילים ומאורעות בזיכרון. התהליך בהמשך נקרא תיחול פריימינג, ויעברו עוד 30 שנה עד לקבלת פרס נובל על קבלת החלטות מצבי אי-ודאות שגם מושפע מפריימינג (כהנמן). נושא הפריימינג הוא עקרוני בכל עשיה שיטתית. גם אצל הכירורגים וגם אצל הטייסים יש תהליך שלפריימינג שנקרא דבריפינג ובריפינג: תדרוך ותחקיר. לפני ביצוע ניתוח או טיסה, ידברו על מה יהיה במשימה, ואחריה ינתחו מה עבד טוב ומה לא. את העקרון של פריימינג גם לקחתי לשם פיקוס של אנשים שמתבצע ב״הליכת טילמן״, הליכה שמטרתה להבין מהי המטרה הבאה שלך (ראה קורס ״יקום מקביל״). על עצמי ובשרי הבנתי כמה הפריימינג הזה עובד כמעשה קסמים. בשנת 1998 השתתפתי בבוסטון בכינוס השנתי של האיגוד האמריקאי לפלסטיקה, כינוס שהשתתפו בו 7000 כירורגים מכל העולם. באחת ההפסקות, נרשמתי לטיול בחצר המפורסמת של אוניברסיטת הרווארד בקיימברידג, וכמובן שכמנהג המקום גם שפשפתי את הנעל הנוצצת של הפסל של ג׳ון הרווארד בחצר האוניברסיטה, שזוהי ערובה לחזור אל המקום. בחנות המזכרות אף רכשתי לי סטיקר של ״בית הספר לרפואה של הרווארד״. הסטיקר הזה עמד אחר כבוד על שולחן משרדי, ובכל פעם שפציינט נכנס לחדר ניתוח ושאל אותי למה לא הדבקתי את הסטיקר על הרכב עניתי בחיוך ״הוא מחכה בסבלנות לוולבו בבוסטון ולמינוי שלי כחברת פקולטה באוניברסיטת הרווארד״. כמובן שאז לא היתה לי בראש בוסטון, רק משפט שטותי שהמצאתי לי. אז מסתבר שמשפטים כאלו אינם שטותיים. הם פריימינג בהתגלמותו, איתחול של רעיון. ״השטות״ הזו התגשמה בדיוק 5 שנים אחרי. גם הגעתי להרווארד ללמוד, גם בוסטון, גם וולבו, וגם מינוי אקדמי באוניברסיטת הרווארד. ומי שרוצה להבין איך בדיוק הראש מכוון את עצמו למטרה לא מוגדרת עתידית? מוזמן לסדרת ההרצאות ״יקום מקביל״
איך לתרגל פריימינג?
הכי טוב להתחיל עם הרגל שרוצים להקנות. למשל להתעמל שלוש בבוקר. פריימינג זה לסדר את הסרטון ביוטיוב עם ההתעמולת כבר בלילה לפני (פריימינג ראשון), ולשים את נעלי ההתעמלות בכניסה לחדר (פריימינג שני). שני ״תיחולים״ שיעזרו בכל הרגל חדש.
מילה 3 -ביומימקרי
או: איך להפוך חדשני בהשראת הטבע ביומימיקרי הוא תהליך של למידה וחיקוי של הטבע כדי ליצור פתרונות ברי קיימא וחדשניים לאתגרים אנושיים שונים. ביום שני הקרוב, 3 באפריל, אני מרצה באוניברסיטת תל אביב, על מטמורפוזיס עיסקי. זוהי תוכנית הדגל לייעוץ עסקי שלנו, מטמורפוזיס, והאסטרטגיה פותחה על ידי האקדמיה לביו חדשנות בהשראת הטבע. ביום שני נציג בכינוס סיפורי הצלחה של קליינטים שלנו: אוניברסיטאות, משרדים עיצוב פנים, עסק בתחום הפרעות קשב, מעבדות מחקר ועוד, שהגיעו לצמיחה אירגונית בעזרת המודל למטמורפוזה. ההרצאה תפרט את תוכנית ״מטמורפוזיס״ (הת.מ.ר.ה), שבה נראה איך בחירת תהליך בטבע (טווית קורי עכביש, פרקטלים, זחל וגולם, ואחרים) איפשרה צמיחה אקספוננציאלית לעסקים ולאוניברסיטאות. המודל שלנו מבוסס על שתי הנחות בלבד: לטבע יש פתרונות, ועקרונות מפילוסופיית קונפוציוס בנושא לימוד וצמיחה. מסתבר שלהחזיק תמונה אחת מהטבע (למשל של צלופח), יכול להיות יותר יעיל מכל תוכנית עיסקית מפורטת שיושבים עליה שנה. וזה אגב גם מתחבר לפריימינג שהזכרנו למעלה. לסיכום, חדשנות באמצעות ביומימיקה דורשת סבלנות, יצירתיות והבנה עמוקה של הטבע. על ידי התבוננות מדוקדקת באסטרטגיות הטבע ויישומן על אתגרים אנושיים, ניתן לפתח פתרונות ברי קיימא וחדשניים שיועילו הן לאנשים והן לכדור הארץ.
Comments